פרשת השבוע נפתחת בסיפור מותה של שרה אמנו, וממשיכה בתיאור השתדלותו של אברהם אבינו למצוא שידוך ליצחק. חלקה העיקרי של הפרשה עוסק בחיפוש הכלה ליצחק. בסיומו של חלק זה, מופיע פסוק המאחד את סיפור מות שרה עם סיפור השידוך.
סיפור השידוך הוא אחד הסיפורים הארוכים בתורה, ואריכותו בולטת דווקא משום שגרעינה של העלילה הוא פשוט.
לכאורה, זהו סיפור תמים ופשוט, אך התורה מאריכה בו מאוד, גם בפרטי התיאורים וגם בציטוט ארוך של המונולוגים. במיוחד בולטת החזרה על גוף הסיפור, המובא בכתוב פעמיים:
- בפעם הראשונה הוא מובא כסיפור אובייקטיבי, המסופר ע"י התורה, החל בציוויו של אברהם וכלה בהתרחשות על הבאר;
- בפעם השנייה הוא מובא כתיאור סובייקטיבי של העבד, שוב - החל מהציווי של אברהם ועד למעשי רבקה על הבאר.
כפי שניתן לשער, שני הסיפורים דומים בקוויהם הכלליים, ולכן האריכות היתרה של הסיפור בולטת במיוחד כאשר התורה מצטטת את שיחת העבד עם בני משפחת אברהם, ואינה מסתפקת בתיאור כללי, כמו למשל: 'ויספר להם העבד את כל אשר קרהו'.
לא תמיד התורה מאריכה בסיפוריה. לעיתים דווקא ההיפך הוא הנכון.
אמנם, יש גם פרשות שצורתן דומה לזו שלנו, שהן גדושות פרטים, ויש אף סיפורים שבהם התורה חוזרת על סיפור פעמיים, בדיוק כמו בפרשתנו: פעם אחת באופן אובייקטיבי, ופעם נוספת באופן סובייקטיבי, מפי הגיבורים.
ונשאלת השאלה: כיצד עלינו לפרש תופעה זו?
בטעינה...