שבת, יום הכפורים ופסח (כולל חג המצות) - התורה מצווה עליהם במקומם באריכות ובפירוט רב. לגבי שלושתם יש לומר שעיקר חידושו של החג אינו בפרשה שבויקרא כ"ג או בבמדבר כ"ח, והתורה חוזרת עליהם כאן מסיבה אחרת.
שבועות וסוכות נידונים במקומות אחרים במסגרת מערכת הרגלים, ולכן במקומות האלה התורה מדברת בעיקר על ההיבטים המאפיינים את החג כרגל, כלומר עליה לרגל וחגיגה לפני ה' בתוך הקשר עונתי. מצוות ספציפיות ומאפיינות אינן נידונות במקומות האחרים, ועל כן יש לצפות שאם יש כאלה, הן תופענה בפרשתנו. ואכן, קרבן שתי הלחם והבכורים מתוארים באריכות בפרשתנו דווקא (ט"ו-כ"א), וכן גם מצוות חג הסוכות - ארבעת המינים והסוכה (ל"ג-ל"ז, ל"ט-מ"ג).
יום הזכרון (ראש השנה) בפרשתנו הוא מועד מחודש. ברור שדיניו יופיעו כאן, אלא שיש לברר מדוע דווקא הוא אינו מוזכר בשום מקום אחר.
מה לגבי מצוות אחרות שאינן חלק אינטגרלי של "מקראי הקדש"? יש כאלה כמה בפרקנו, מנחת העומר, איסור אכילת חדש, מנחת הבכורים, ומצוות פאה ולקט.
שתיים מן המצוות הללו נזכרו כבר במקומות אחרים:
הבכורים נזכרו בויקרא ב', י"ב-יד, וכן בבמדבר כ"ח, כ"ו.
מצוות הפאה והלקט הופיעו בויקרא י"ט, ט'-י'.
מצוות העומר והחדש מופיעות כאן בפעם היחידה.
וגם כאן יש לברר - מדוע זהו המצב? מדוע המצוות שנזכרו כבר מופיעות כאן שוב, ומדוע יש מצוות שלא מצאו את מקומן במקום אחר אלא כאן?
בטעינה...