העולם הטוב
פרשת בראשית מתחילה ב"אמירה מכוננת":
בראשית א' א'
"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ".
בפסוק זה התורה קובעת את האקסיומה האמונית כי
הקב"ה הוא שברא את העולם.
ה ב ו ר א ו ה ב ר י א ה הם העומדים במרכז הסיפור הפותח את התורה:
הבורא אשר במאמרו מתהווה העולם;
והבריאה ההולכת ויוצאת מן הכוח אל הפועל, ובכך מממשת את תכנית הבורא שלב אחר שלב.
מבחינה מסויימת ניתן לומר שכל שאר התורה, או לפחות שאר פרק א' בבראשית, 'פירושא הוא - וזיל גמור'.
אולם, מטרת פרק א' היא לא רק הוראת האמת הזו;
לכל אורך הפרק התורה מדגישה לא רק את
מעשי הבריאה של הקב"ה אלא גם את
איכותם:
לאחר פסוקי הפתיחה (א', א-ב), ה' בורא את האור (ג), ולביצוע ההוראה על בריאת האור צמודה התובנה של הקב"ה שעבודתו היא טובה:
בראשית א' ד'
" וירא אלוהים את האור כי טוב"
מכאן והלאה, המשפט "וירא אלוהים כי טוב" מופיע שוב ושוב לאורך הפרק (פס' י, יב,יח,כא,כה).
ששת ה"
טובים" הללו יוצרים תבנית ומגדירים את
המבנה של פרשיית הבריאה הטיפוסית:
הקב"ה דובר ובורא, ומיד לאחר מכן הוא 'רואה כי טוב'.
בטעינה...