פרשת עגלה ערופה - על פי שיעורים של הרב יונתן גרוסמן והרב אמנון בזק

פרשת השבוע שקראנו בשבת שעברה (ראה), פתחה את יחידת המצוות שבספר דברים. פרשתנו ממשיכה יחידה זו, אולם עם הבדל ברור: בעוד שפרשת ראה התמקדה באדם הפרטי והעלתה ציוויים הקשורים לחייו - אכילתו, חגיגותיו לאורך השנה וכדומה, הרי שפרשתנו עוברת לדון בהיבטים ציבוריים ולאומיים (ענייני משפט, מלכות, כהונה, נבואה ומלחמה). בסוף הפרשה אנו קוראים על פרשה מוזרה, שבמובן מסויים, כמעט ואין לה אח ורע בכל דיני התורה - פרשת עגלה ערופה - עגלה שיש להרוג בנחל אם נמצא אדם שנרצח. (דברים כ"א, א–ט)
פרשה קצרה זו, החותמת את פרשת השבוע, מעוררת כמה וכמה שאלות.
ראשית, מדוע כאשר נמצא הרוג, ויש לכפר על שפיכות דמים זו, לוקחים עגלה לנחל, ושם מבצעים בה את השחיטה-עריפה?
כמו כן אנו רגילים, ממקומות אחרים בתורה, כי שחיטת בהמה ועבודת הדם שלה מכפרת ומטהרת. וגם בפרשת עגלה ערופה לאחר רצח נתעב, שחיטת העגלה קשורה לכפרה: "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה', ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל ונכפר להם הדם" (דברים כ"א, ח). אולם בניגוד למקובל, שעל פיו הבהמה מובאת למשכן, ושם שוחטים אותה וזורקים את דמה על המזבח, את העגלה יש להביא למקום שאיננו מקודש כלל: "והורדו זקני העיר ההוא את העגלה אל נחל איתן, אשר לא יעבד בו ולא יזרע, וערפו שם את העגלה בנחל" (כ"א, ד). דבר זה הנו מתמיה ביותר.