במרכז פרשת בהר ניצבים שנת השמיטה ודיני עבד עברי. שנה זו מחדירה בלב בעלי הקרקע כי לא הם האדונים על אדמותיהם - תחושה שתכהה במקצת את הנטיה לרכושנות יתר. התורה מכירה בניסיון הגדול הטמון בקיום הלכות השמיטה, כך שבמשך הפרשה מוזכרת השאלה המתעוררת מאליה:
וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, הלא לא נזרע ולא נאסוף את תבואותינו?"
על-כך באה תשובתו של הקדוש-ברוך-הוא:
"וציוויתי את ברכתי לכם"
.
בדומה דנה הפרשה בדיני עבד עברי. עבדים אלו, לרבות כאלו שלא רצו להשתחרר מעבודתם לאחר שש שנים, כולם יוצאים בעל-כורחם לחופשי בשנת היובל. כך שלא יווצר מצב שיהודי יהיה עבד לעולם. כל המצוות הנוהגות בשנת השמיטה נוהגות גם בשנת היובל
.
ההפטרה, הלקוחה מספר ירמיהו, מתארת את מימוש מצוות גאולת הקרקע כפי שצווה הנביא ירמיהו.
בטעינה...