בפרשת חוקת מתחילים בני דור יוצאי מצרים, דור הבנים, את מסעם לקראת כיבוש ארץ ישראל (כ', א' והלאה). זוהי התחלה חדשה ועם חדש. המסע החדש אכן נפתח בנקודה בה הפסיק לפני שלושים ושמונה שנים - בקדש והיינו מצפים שהמסע לארץ ישראל ימשיך מהנקודה בה הפסיק לאחר חטא המרגלים. אלא שכאשר משווים את המסע בשנה הארבעים (במדבר כ', א' והלאה) למסע מהר חורב בשנה השניה לצאת בני ישראל ממצרים (במדבר י', י"א והלאה) רואים שקיימים בינהם הבדלים רבים.
המרכזי שבהם נוגע לתוואי המסע. במסע הראשון עמדו ישראל בשער הארץ בקדש ברנע (עיינו דברים א', י"ט), והכיוון המיועד לכניסה לארץ היה מדרום לצפון.
לעומת זאת, למסע השני תוואי שונה לחלוטין. בני ישראל מבצעים מעקף גדול ממזרח, עד שהם מגיעים לערבות מואב, ונכנסים לכיבוש ארץ ישראל ממזרח למערב (במדבר פרקים כ'-כ"ב, ועיינו עוד לקמן).
יתר על כן, בעוד שתוכנית המסע הראשונה היא פשוטה וטבעית - להיכנס בדרך הקצרה ביותר. תוכנית המסע השני מתנהלת בתוואי תמוה ביותר, וזאת מהסיבות הבאות:
א. הוא ארוך מאוד ללא סיבה סבירה, ומתנהל בשטח מדברי קשה.
ב.הוא תובע מעבר בשטחן של כמה ממלכות, ובכך יוצר סיבוכים פוליטיים ובטחוניים, כמפורט בפרשתנו (פרקים כ'-כ"א).
שאלת התוואי אינה יכולה להיות רק שאלה טקטית או גיאוגרפית, ובשיעור זה ננסה לחפש פתרון לשאלה. כמו כן נדון גם בשאלת מעמדם של עמי עבר הירדן וארצותיהם, כפי שעולה מתיאורי התורה את המסע בשנה הארבעים.
בטעינה...