נדיבות הלב בתרומה למשכן
פרשת ויקהל פותחת ב
תיאור חגיגי של הבאת התרומה למלאכת המשכן:
שמות, פרק ל"ה – פרשת ויקהל
(ד)
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר:(ה) קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה' זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת: (כא) ... וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד.
זהו הציווי של משה לבני ישראל על הבאת התרומה, המקביל לציווי בפרשת תרומה, בו נאמר למשה לצוות על בני ישראל על הבאת התרומה.
שמות כ"ה – פרשת תרומה
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי:(ג) וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ ...
בהמשך לציווי זה מתארת התורה את הבאת התרומה למלאכת המשכן באופן מפורט ביותר, המשתרע על פני פסוקים רבים (מכאן ועד פרק ל"ו פסוק ח').
ניתן היה
לקצר ולתאר במשפט אחד שבני ישראל הביאו את כל התרומה שהייתה נצרכת למלאכת המשכן, אולם התורה בוחרת
לתאר בהרחבה ולחזור ולהדגיש את הבאת התרומה.
בטעינה...